על מחקר השוואתי בינלאומי – ד"ר חגי כץ

כבר לפני למעלה מ-150 שנה ציין אמיל דורקהיים שסוציולוגיה השוואתית אינה ענף מסוים בסוציולוגיה; זו הסוציולוגיה עצמה[1].  נניח שחוקר בישראל מוצא שיש הבדלים מגדריים בציות לסמכות בקרב מבוגרים צעירים. כיצד ניתן להבין את הממצא? משמעותו תהיה שונה לגמרי אם מתברר שזו תופעה רווחת בחברות מתועשות, מאשר אם זה דבר ייחודי לארץ, למשל. אז איך יכול החוקר להכניס את הממצאים שלו לקונטקסט רחב יותר? הוא יכול לעשות השוואות בינלאומיות.

אבל איך? סטטיסטיקות לאומיות בדרך כלל אינן מאפשרות לנו לנתח את הנתונים הגולמיים. ישנם מחקרים בינלאומיים קיימים שנותנים גישה לנתונים הגולמיים. עם זאת, השימוש בהם מלווה במגבלות וסיכונים שונים שחשוב להכיר. הנה כמה מהם.

הסיכון הראשון קשור למדידה. מחקרים קיימים לרוב שואלים שאלות אחרות או מגדירים ומודדים את המשתנים אחרת מאיתנו. פערים בהגדרת המשתנים מפחיתים עד מאוד את התוקף של ההשוואה. בנוסף לכך, מומלץ להימנע מלקחת כלי מחקר המיועד לתרבות אחת וליישמו על תרבות אחרת. לעתים קרובות מדי אנו מניחים בשוגג שההבנה של אותם מושגים ואתן שאלות בין תרבויות שונות תהיה זהה, או אפילו דומה.

הסיכון השני הוא בשאלת הדגימה. במקומות רבים המדגמים שעליהם מבוססים מחקרים בינלאומיים אינם מייצגים את כלל האוכלוסייה, או שתנאי ההכללה והסינון שלהם אינם תואמים את שלנו. המדגמים שלהם הם בהכרח כלליים ומקיפים, כך שאם אם אנו מתעניינים באוכלוסייה ספציפית היא עלולה להיות לא מיוצגת מספיק במדגם שהם ערכו, ולכן ההשוואה תהיה בלתי תקפה.

גם זמינות המקרים להשוואה (בדרך כלל מדינות) עשויה לעורר קושי. צ'ארלס ראגין מבחין בין בחירה מאוכלוסייה נתונה (given) ובין בחירה מאוכלוסייה מתוכננת (constructed)[2]. הבחירה בארצות להשוואה צריכה להיעשות על בסיס החלטה מהותית המבוססת תיאורטית, ולא רק כי הנתונים עליהן קיימים. מה עוד, שהכללת מדינות שההשוואה איתן אינה רלוונטית אף עשויה להטות את הממצאים. דרך טובה להשוות בין מדינות היא להתחיל עם שתי מדינות דומות מאוד ולמפות את הדמיון והשוני ביניהן. לאחר מכן להשוות באופן שיטתי זוגות של מדינות שונות יותר ויותר, לחפש הבדלים היכן שציפינו למצוא דמיון, ודמיון היכן ששיערנו הבדלים.

אם כך, ההחלטה עם איזה ארצות להשוות צריכה להיות מכוונת (purposive). אך לא די בכך. חיבור עם מומחים לעריכת סקרים במדינות שבחרנו לכלול בהשוואה הוא חיוני, על מנת להבטיח שהשאלון רלוונטי להקשרים התרבותיים, הפוליטיים והכלכליים של אותן מדינות. משתנים כמו אתניות, הבחנות כמו שמאל/ימין, ואפילו מוסכמות כמו הבדלים מגדריים עשויים להיתפס באופן שונה מאוד בחברות שונות. חיבור כזה מאפשר לוודא שההשוואות תקפות. למשל, למנוע בעיות של תרגום משפה לשפה ומקונטקסט תרבותי אחד למשנהו, או להקטין את ההשפעות של פערי ידע או עוצמה בין מדינות על הממצאים. וכמובן, אם לשותפים האלו יש גם יכולת להוציא את הסקר לפועל, זה יכול לפתור קשיים של יישום ולוגיסטיקה.

[1] Durkheim, E. (1938 [1895]) The Rules of Sociological Methods. University of Chicago Press.

[2] Ragin, C. (2014). The Comparative Method. University of California Press.